סוגי שחקני פוקר — ואיך מנצחים כל אחד מהם

כל טיפוס פוקר נמדד על שני צירים: כמה ידיים הוא משחק (טייט מול לוז), וכמה הוא אגרסיבי כשהוא כן משחק (פסיבי מול אגרסיבי). ארבעת השילובים נותנים את ארבעת הטיפוסים הקלאסיים. את הנתונים האלה מודדים עם VPIP (אחוז הידיים שבהן שם כסף מרצון) ו-PFR (אחוז הידיים שבהן העלה פריפלופ). שחקן עם VPIP 22 ו-PFR 18 הוא TAG קלאסי; VPIP 45 ו-PFR 6 הוא קולינג סטיישן מובהק.

השחקן הרווחי ביותר בפוקר. פותח ידיים חזקות מעמדות טובות, מהמר בעקביות, ומוותר מהר כשהיד לא מתפתחת. מול TAG כדאי לכבד את ההעלאות שלו, לתקוף אותו בעמדות שבהן הוא נאלץ לוותר, ולא לנסות לבלף אותו בבורדים שנוחים לטווח שלו. אם אתם רוצים להיות TAG, התחילו מטבלת הפריפלופ.

משחק טווח רחב ומפעיל לחץ בכל רחוב. LAG טוב הוא היריב הקשה ביותר, אבל LAG בינוני מבלף יותר מדי. המפתח: הרחיבו את טווח הקולים שלכם, אל תוותרו על זוגות בינוניים, ותנו לו לבלף לתוך היד החזקה שלכם. הרחבה במשחק אקספלויטטיבי.

משחק 10% מהידיים או פחות, ורק עם מפלצות. מול נִיט אפשר לגנוב בליינדים כמעט ללא סיכון, אבל ברגע שהוא מעלה — מוותרים גם עם יד טובה. כלל אצבע: ההעלאה השנייה של נִיט היא כמעט תמיד אמיתית.

משלם כמעט כל הימור אבל כמעט אף פעם לא מעלה בעצמו. זה הטיפוס הכי רווחי לשחק מולו — בתנאי שאתם מפסיקים לבלף. מולו: value bet רחב מאוד, שלושה רחובות של הימורים עם זוג עליון, ואפס בלופים. ראו מתי לבלף ומתי לא.

מעלה עם הכול, בכל רחוב, בלי היגיון נראה לעין. הפיתוי הוא להילחם בו בחזרה — וזו הטעות. הדרך הנכונה היא להצטמצם לידיים חזקות, לתת לו לבנות את הקופה בעצמו, ולעשות check-call או check-raise במקום לפתוח באגרסיה. הוא ייתן לכם את הסטאק שלו תוך שעה.

אתם לא צריכים HUD. ספרו כמה פעמים כל יריב נכנס לקופה מתוך עשר ידיים, וכמה מהפעמים האלה הוא העלה ולא רק קרא. שני מספרים אלה נותנים 80% מהתמונה. שימו לב גם לגודל ההימורים: שחקן שמהמר תמיד באותו גודל ללא קשר ליד הוא שחקן קל לקריאה. עוד סימנים בשפת גוף וטלים.

לרוב השחקנים, TAG הוא הבסיס הנכון — הוא סולח על טעויות ומייצר רווח יציב. אחרי שהבסיס יציב, אפשר להוסיף אלמנטים של LAG בעמדות מאוחרות ומול יריבים חלשים. אימון מובנה נמצא באקדמיית הפוקר, ואפשר לתרגל מול יריבים ממוחשבים במשחק נגד AI.